|
| דף הבית » סדר יום חברתי - כלכלי |
|
|
|
|
|
|
|
סדר יום חברתי - כלכלי
עוצמה חברתית-כלכלית היא תנאי הכרחי לחוסן לאומי. השסעים החברתיים השונים בישראל אינם מתאחים וההחרפה המתמדת באבטלה, בעוני ובאי-השוויון במהלך כשלושה עשורים ברציפות אף מחמירה אותם. בעיות אלה, בצירוף צמיחה איטית, מציבות את המדינה מול סיכון שהולך ומחריף בשנים האחרונות. תפקיד הממשלה הוא לגבש וליישם סדר יום חברתי–כלכלי שווה חשיבות וקדימות לסדר היום הביטחוני ולבנות את התשתיות הפיזיות והאנושיות ולספק ביעילות את השירותים הנדרשים להשגת היעדים הבאים:
היעדים
- רפורמה נדרשת במערכת החינוך (ראה בהמשך בפרק החינוך)
- הגברת התעסוקה וקצב הצמיחה, הגדלת הפריון ושיפור כושר התחרות.
- צמצום שסעים ופערים כלכליים וחברתיים.
- העלאת רמת החיים תוך שיפור באיכות החיים ואיכות הסביבה.
- חיזוק הנגב והגליל.
- קידום מעמד האישה.
- שילוב מלא של המיעוטים.
- חיזוק מעמד הביניים.
- הבטחת רשת ביטחון לגיל הזהב ולנכים.
- הורדה ניכרת במספר הנפגעים בתאונות דרכים.
המדיניות הדרושה להשגת היעדים:. |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
| |
ידוע שהיקף ההוצאה הציבורית בישראל גבוה מאוד. מה שפחות ידוע הוא שגם ללא הכללת תקציב הביטחון, ההוצאה הציבורית האזרחית במדינת ישראל אינה נמוכה ביחס למקובל במדינות המערב. במילים אחרות, מזה שנים רבות לא חסר בארץ כסף בתחום האזרחי וניתן היה למנוע את ההתדרדרות התלת-עשורית בתחום הכלכלי-חברתי. הכול עניין של סדר עדיפויות.
עד עתה גברו שיקולים אישיים וסקטוריאליים על שיקולים לאומיים ומערכתיים. העדר שקיפות מובנית בחלוקת הכספים תרמה לשימוש לא-ענייני ובלתי-יעיל של כספי הציבור.
כאן מוצגת תפנית בסדר העדיפויות הלאומי:
- חלוקת כספים לכל מערכות החינוך – הממלכתית, הממלכתית-דתית, הערבית והחרדית – לפי אמות מידה זהות, ברורות ושקופות תאפשר הגברת הסיוע לחלשים והקטנת פערים. הרפורמה המוצעת כאן (בפרק החינוך) תייעל את השימוש בתקציב החינוך ותשפר באופן משמעותי את הביצועים.
- הפעלת תוכנית אסטרטגית להגברת התעסוקה הכוללת תפנית בשיטות התמרוץ והשקעה מוגברת בתשתיות פיזיות (התוכנית מפורטת בסעיף הבא).
- כמו כן, מתן עדיפות תקציבית
- לנגב ולגליל במקום לאזורים שלא יהוו חלק ממדינה יהודית-דמוקרטית בעתיד.
- לחיזוק מערכת רווחה המושתתת על העיקרון של סיוע לנזקקים בלבד.
- לעידוד המחקר והפיתוח.
- הקטנת הסקטור הציבורי:
- צמצום במספר משרדי הממשלה ל-12 (ראה גם פרק מנהיגות וממשל).
- מיזוג רשויות מקומיות.
- ביטול בירוקרטיות ממשלתיות וציבוריות.
- התייעלות מערכת הביטחון.
- לחימה ללא פשרות בכלכלה השחורה והלא-מדווחת. זהו צעד חשוב בלחימה בפשע, בהגדלת הכנסות המדינה ממסים ובהגברת השוויוניות בנשיאת בנטל המס.
- הגברה ניכרת בשקיפות התקציבית כדי שהציבור יוכל לעקוב אחרי סדר העדיפויות הלאומי בפועל.
- הקטנת ההוצאות הציבוריות כדי לאפשר הקטנת נטל המס והחוב הלאומי.
|
|
| |
|
|
| |
אין תחום שבו מדיניות הטלאי על טלאי בולטת יותר מאשר תחום התעסוקה. למדינת ישראל נדרשת תוכנית כלכלית אסטרטגית אשר עיקריה מוצגים כאן. מטרת התוכנית: הגדלת מספר המועסקים במשק; העלאת שכרם; והבטחת שכר ראוי הניתן בעיתו. יישום התוכנית מחייב:
- הגברת התמריצים לעבוד, על ידי:
- איחוד כל הכנסות המשפחה מכל המקורות, הפשטת מערכת המיסוי והנהגת חובת דיווח שנתית על כל משק בית. המטרה היא להגביר את השותפות בנשיאת נטל המס כדי לאפשר את הקטנתו על מי שנושא בו היום.
- איחוד ושקיפות של כל מקורות הסיוע והסבסוד והעברתן להקצאה לפי אמות מידה שהינן ברורות ואחידות לכל חלקי האוכלוסייה. סעד מהמדינה למשפחות ויחידים צריך להינתן רק לנזקקים בגלל מצב סוציו-אקונומי, בריאותי וכד'.
- החלפת תמריצים לאי-עבודה (כמו קצבאות ילדים) בתמריצים לעבודה (כמו זיכויי מס עבור טיפול בנתמכים, בין אם הם ילדים, נכים/חולים או קשישים וכן הנהגת מס הכנסה שלילי).
- הקמת רשת משולבת של השלמת השכלה למבוגרים, הכשרות מקצועיות, והשמה תעסוקתית המותאמת לצרכי המשק.
- יום לימודים ארוך ותוכניות העשרה לילדים ונוער אחר הצהרים אשר יאפשרו להורים רבים יותר לצאת לעבודה.
- השוואת זכויות בהכשרה, בעבודה, בקידום ובשכר לנשים ומיעוטים.
- צמצום משמעותי במספר העובדים הלא-ישראלים.
- שדרוג התשתיות התחבורתיות כדי :
- להגביר את הנגישות של אוכלוסיה בפריפריה למקומות עבודה בערים הגדולות.
- להקטין עלויות יצור, מה שיגביר את התחרותיות של עסקים ישראלים ויגדיל את היקף התעסוקה בהם.
- לצמצם פערים פיזיים וחברתיים בין חלקי הארץ השונים.
- קביעה, באמצעות חקיקה, כי על מקבל שרות מוטלת האחריות לוודא שעובד – המועסק באופן ישיר, או על ידי חברת כוח אדם – הנותן את השרות יקבל את השכר ואת התנאים המגיעים לו על פי חוק.
- תיקון חוק פיצויי פיטורים כדי לאפשר סימטריות בין מתן גמישות למעסיקים ומתן ניידות לעובדים.
- מיצוב מדינת ישראל כמדינת טכנולוגיה מובילה בעולם ויצירת אטרקטיביות להשקעות של גורמי חוץ.
|
|
| |
|
|
| |
מדינת ישראל אחראית לא רק על מתן כלים ותנאים המאפשרים שוויון הזדמנויות בתחום התעסוקה. היא אחראית גם על אספקת רשת בטחון חברתית בסיסית למי שאינם מסוגלים להתמודד באופן עצמאי. חובת המדינה
- • להבטיח אספקה סדירה לכל תושביה של שירותים רפואיים הכוללים – בין השאר – סיעוד, סל תרופות טוב ומיטות אשפוז בהיקף המקובל במערב.
- • להבטיח תשלומי ביטוח לאומי שיאפשרו תנאי קיום ומחיה מכובדים.
- • לספק שוויון הזדמנויות בחינוך – בעזרת תגבור תקציבי במידת הצורך – לכל תלמיד כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל הטמון בו. לארגונים התנדבותיים מקום חשוב במתן סיוע. אך גם אם סיוע זה ניתן ברוחב לב ובנדיבות רבה, אין זה מפחית מהצורך בראיה ממלכתית שעליה יבוססו תכנון, תקצוב ובקרה מערכתית – וזוהי אחריותה ותפקידה של המדינה בלבד.
|
|
| |
|
|
| |
הדגש הוא על פיתוח בר קיימא ושמירת הסביבה – ובכלל זה שמירת ערכי טבע נוף ומורשת מתוך דאגה לאינטרסים של הדורות הבאים.
לשם כך נדרשת מדינת ישראל:
- לשמור על עצמאותה, מקצועיותה ומעמדה של מערכת התכנון במדינה.
- לפעול תוך מחויבות ואחריות וליטול חלק פעיל במניעתם וצמצום של מפגעים סביבתיים מרחביים וגלובליים. כמו כן, לאמץ ולממש את האמנות הבינלאומיות להגנת הסביבה.
- לנקוט במדיניות סביבתית ברורה ונחושה. לאמץ תקינה מתקדמת בנושאי איכות הסביבה השונים ולהקצות משאבים מתאימים להסברה, חינוך ניטור ואכיפה של חוקי סביבה ותכנון.
- פערים בין אוכלוסיות אינם ראויים מבחינה מוסרית, חברתית וגורמים לפגיעה בסביבה. לכן על מדינת ישראל לפעול באופן נמרץ ועקבי לסגירת פערים מושכלת בין אוכלוסיות שונות באמצעות השקעות נכונות בתשתיות חינוך, מים, ביוב, חשמל ותקשורת למען בריאות הציבור ואיכות החיים.
- להשקיע בחינוך למודעות ומנהיגות סביבתית בקרב הציבור בכלל והנוער בפרט.
- איכות הסביבה הנה מרכיב מכריע בהבטחת בריאות ציבור ואיכות חיים, שהנה זכות יסוד בחברה מודרנית. לשמירת המורשת הטבעית והתרבותית, דמותה של הארץ ואיכות הסביבה בישראל משנה חשיבות כבסיס להגברת הזיקה של הציבור היהודי אל הארץ ומורשתה. על כן, יש לחוקק "חוק יסוד: הסביבה" וליצור מנגנונים מתאימים למימושן של זכויות אלה.
- ליזום השקעות משמעותיות בתחבורה הציבורית ובעיקר בתחבורה מסילתית ידידותית לסביבה לשיפור הניידות והנגישות בין הפריפריה למרכז הארץ, אל הערים ובתוכן.
- הרוב המכריע של אוכלוסיית המדינה מתגורר בערים. למען איכות החיים בערים וכדי לשמור על השטחים הפתוחים החיוניים לאוכלוסיה, יש לקדם את פיתוחם וחיזוקם של הערים והישובים העירוניים הקיימים, בדגש על ריכוז ואינטנסיפיקציה של הבינוי ושיפור וטיפוח של איכות החיים והסביבה.
- לשמור על השטחים הפתוחים הטבעיים והחקלאיים ועל ערכי הטבע, הנוף והמורשת התרבותית הטבועים בהם, באמצעות הקפדה מלאה ושוויונית על קיום מדיניות תכנון המדגישה את שמירת הקרקע וריכוז הבינוי ואכיפה קפדנית של חוקי התכנון והבניה.
- לשמור על החקלאות והשטחים החקלאיים הממלאים גם תפקודי סביבה ומהווים "ריאות ירוקות".
- אזורי תעשייה ותעסוקה הנם מוקדי צמיחה, ומקור הכנסה חשוב לרשויות המקומיות. יש לאמץ גישת תכנון הדוגלת בריכוז אזורי תעסוקה רב-רשותיים בקרבת הערים בהן מצוי כוח העבודה ולגבש חקיקה אשר תחלק את התקבולים מאזורים אלה בדרך שתעודד מגמה זו על בסיס שוויוני.
- לעצב וליישם תכנית כוללת למשק האנרגיה בארץ המבוססת על יעילות וחיסכון, על תמהיל נאות בין דלקים, על פיתוח מקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה ומקורות אנרגיה מתחדשת באמצעות מחזור אשפה, ביוב, שפכי בע"ח ועוד.
- ניקיון הארץ, הלכלוך והפסולת ברשות הרבים הפכו, למרבה הבושה, למכת מדינה. ארגוני המתנדבים, הממשלה ושאר רשויות השלטון הארצי והמקומי, מערכות החינוך, המשפט והאכיפה חייבים כולם להתגייס כדי לעקור נוהג מכוער ופסול זה מן השורש.
|
|
| |
|
|
| |
נשים בישראל אינן משולבות בשוק העבודה או בהנהגה הפוליטית והכלכלית של ישראל בהתאם לכישוריהן ולשיעורן באוכלוסייה. חסימת נשים מלהשתלב באופן שווה ומלהשפיע, נובעת מאפליה ומחסמים חברתיים, מוסריים ודתיים שמונעים מהאישה לנצל את הפוטנציאל הגלום בה לטובתה ולטובת החברה כולה לשינוי מצב זה נדרש מאיתנו:
- לבטל את האפליה נגד נשים.
- לקדם נשים לעמדות הכרעה והשפעה בתחום הפוליטי, הכלכלי והניהולי.
- ליצור הזדמנויות וסיכויים שווים שיאפשרו לנשים להיות מעורבות ותורמות שוות ביצירה ובצבירה של ההון הכלכלי והעסקי.
- ליצור הזדמנויות וסיכויים שווים לנשים לייצוג בפוליטיקה, בניהול ובעסקים בישראל.
על מדינת ישראל לנקוט במדיניות משולבת בתחומים הבאים:
- חתירה מתמדת לייצוג הולם של נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות על פי כישוריהן ושיעורן היחסי באוכלוסיה.
- קביעת זכות יסוד לשוויון הזדמנויות לאישה ברמה של חוק יסוד שיבטיח ויגן על האינטרס החברתי לשלב בין חיי ההורות והמשפחה לבין חיי העבודה.
- אכיפה יעילה יותר של החקיקה האוסרת אפליה.
- פעולות יזומות במערכת החינוך:
- חינוך לשוויוניות, בעיקר בכל הקשור בטיפול בילדים ובבית
- ספרות שוויונית והטמעת תכניות חינוך לשוויון הזדמנויות וסיכויים בין המינים
- עידוד בנות ללימוד מקצועות טכנולוגיים
- הכשרה למנהיגות צעירה.
- יצירת מרכזי סיוע לנשים בפתיחת ושמירת עסקים עצמאיים.
- נשים ערביות במדינת ישראל נחשפות לאפליה כפולה – הן בשל היותן נשים והן בשל היותן ערביות. שעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך מאד ונובע לא רק מרמת השכלה נמוכה והעדר מקומות עבודה, אלא גם מנורמות מסורתיות המגבילות את המוביליות של נשים, את יכולתן לבחור במקום עבודה הנראה להן או בכלל לצאת לעבודה. עידוד עבודה של נשים ערביות חשוב הן לשיפור מעמדן כקבוצה, והן לשיפור רמת החיים של משק הבית וצמצום מימדי העוני, הגבוהים במיוחד במגזר הערבי. עבודת נשים במגזר זה קשורה בקשר הדוק לרמת ההשכלה.
|
|
| |
|
|
| |
- באמנת כינרת, המגדירה ליבת הסכמה רחבה לדמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, נאמר:
"בישראל יהודים חילוניים, מסורתיים ודתיים. תהליך ההתרחקות והניכור בין קבוצות אלה מסוכן והרסני. אנו, חילוניים, מסורתיים ודתיים, מכירים אלה בתרומתם של אלה לקיומו הפיזי והרוחני של העם היהודי. אנו מאמינים שלמסורת היהודית יש מקום חשוב בפרהסיה ובהיבטים הציבוריים של חיי המדינה, אולם אל למדינה לכפות נורמות דתיות בחיי הפרט. את הויכוח בענייני דת ומדינה יש לנהל בדרך של הידברות, ללא הכפשה והסתה, בכלים חוקיים ודמוקרטיים ותוך הוקרת הזולת." "בני עם אחד אנחנו. עברנו וגורלנו משותפים. למרות חילוקי הדעות והבדלי ההשקפות בינינו, כולנו מחויבים להמשך החיים היהודיים, להמשך קיומו של העם היהודי ולהבטחת עתידה של מדינת ישראל."
- יהדותה של המדינה אינה נמדדת רק על פי גודל האוכלוסייה היהודית, אלא גם בזיקתה לתרבות ולמוסר היהודיים. בתקופה זו קיים איום להאצתו של נתק ודה-לגיטימציה בין הציבור היהודי-חרדי לשאר מגזרי הציבור היהודי, וקיימת תחושת איום קשה, הסתגרות והקצנה, בקרב הציבור החרדי. תהליך זה מסוכן ביותר, ויש למנוע אותו בעודו באיבו. אין מקום בציבוריות הישראלית לקולות צורמים של פסילה מוחלטת של ציבור שלם והוקעתו אל "מחוץ לגדר" החברה הישראלית הנורמטיבית.
- המפתח נמצא בכלל "איש באמונתו יחיה". לכל איש ואישה צריכה להינתן זכות הפולחן והזכות לשילוב הדת בחיי היום-יום לפי ראות עיניהם והשקפת עולמם. על כל אחד ואחת במדינה דמוקרטית לכבד את החלטת האחר והאחרת כל עוד זו אינה פוגעת בזכויות אדם וזכויות אזרח בסיסיות.
- כל עוד מדינת ישראל נמצאת בסכנה, על כל האזרחים, בין אם הם חילוניים, דתיים או חרדים, לשרת את מדינתם, בשירות צבאי (בעדיפות) או בשירות אזרחי למען הקהילה והמדינה.
- עולים
בשני העשורים האחרונים, התברכה מדינת ישראל בלמעלה ממיליון עולים חדשים – בעיקר מחבר המדינות ומאתיופיה – אשר החליטו לקשור את גורלם בגורלנו. ילדי העולים משרתים בצה"ל עם ילדי הוותיקים וחולקים אותם ספסלי לימוד, כולם נושאים בנטל המס יחדיו – והטרור כמובן שלא הבחין בארץ הלידה של קורבנותיו.
הגיעה העת שהשותפות לדרך תבוא לידי ביטוי באופן מלא יותר בציבוריות הישראלית. לשם כך, ישנן מספר תחומים ייחודיים לעולים לשעבר הדורשים התייחסות מיוחדת על ידי המדינה. אלה כוללים:
- דאגה לשיפור מצבן של הקבוצות החלשות בקרב העולים, בראש ובראשונה הגמלאים והזקוקים לסיוע ציבורי בדיור.
יש לעשות מאמץ מיוחד כדי שהסטאטוס-קוו בענייני דת לא יפגע בזכויות העולים. למשל:
- צריך להבטיח, גם באמצעות שינויים בחקיקה, את זכותם של כל האזרחים להינשא כדין בתוך המדינה.
- על הרבנות הראשית להקל ככל הניתן על הליכי הגיור של המעוניינים בכך.
- יש לממש בפועל את החוק המאפשר קבורה אזרחית בכל אזורי הארץ.
- דרוזים
הדרוזים כרתו ברית דמים וחיים עם העם היהודי עוד טרם קמה מדינת ישראל. הם לקחו על עצמם את מלוא החובות הלאומיות, ובפרט את השירות בצבא, ומגיעות להם כל הזכויות, הן מההיבט הרעיוני – מימוש היות הדרוזים חלק אינטגראלי מהמדינה, והן בהיבט המעשי בו יש לקיים - שוויון הזדמנויות וסיכויים בחינוך, בשוק העבודה ובכל אורחות החיים במדינה ושוויוניות בתמיכה הציבורית בישובים דרוזים.
- ערבים
האוכלוסייה הערבית בישראל נתונה מזה שנים רבות להזנחה ולאפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה בהפניית משאבים, השקעה בתשתיות, עידוד יזמות, ושילוב עובדים ערבים במקומות העבודה. כשלים מוסדיים אלה זוכים לתהודה בקרב הציבור היהודי אשר רבים בקרבו מקבלים כלגיטימי אפליה תעסוקתית של עובדים ערבים.
מאפייני התעסוקה של האוכלוסייה הערבית מצביעים באופן ברור על קשיים מתמשכים ועל פערים חברתיים-כלכליים בין יהודים וערבים שאינם נסגרים. בהשוואה ליהודים, רמת ההשכלה של הערבים נמוכה יותר, שיעור השתתפותם בכוח העבודה נמוך יותר, רמת האבטלה של גברים גבוהה יותר ורבים מהעובדים הערבים מרוכזים במשלחי יד הדורשים מיומנות מועטה בשוק העבודה. הכנסתם נמוכה יותר ואי-הוודאות התעסוקתית שלהם גבוהה יותר.
נקודת המוצא לפעולות לשיפור המצב צריכה להיות מחויבות של החברה הישראלית (ומוסדות השלטון שלה) לעקרונות צדק ושוויון עבור כלל אזרחיה. כמו כן, יש לנקוט במדיניות שבמרכזה:
- השוואת רמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית לזו של האוכלוסייה היהודית חיונית לשם יצירת תנאי התחלה שווים בשוק העבודה. בהקשר זה יש להתמקד במספר נקודות מפתח:
* פיתוח תכניות למניעת נשירה של תלמידים ערבים מבית הספר התיכון ובניית מערכת מקיפה להכוון בתוך בתי הספר התיכוניים.
* תמיכה של תכניות עזר (כמו יום לימודים ארוך, עזרה בהכנת שיעורי בית במסגרות קטנות, חשיפה לטכנולוגיות מחשב, מאגרי מידע במסגרת בית הספר, מרכזיים קהילתיים וכו') כדי לפצות על החסכים ולהבטיח סיכוי לתלמידים אלה להגיע להישגים השכלתיים הנחוצים להשתלב בשוק עבודה משתנה.
* יש להרחיב את ההזדמנויות התעסוקתיות עבור משכילים ערבים.
- נקיטת מדיניות לפיתוח מואץ במגזר הערבי, תוך שימת דגש על תיעוש ויזמות.
- האצת הטיפול בתכניות מתאר.
- קבלת החלטות על אזורי תעשיה שיאפשרו קידום תכניות של המגזר הפרטי. היכן שניתן, יש לבנות אזורי תעשיה אזוריים משותפים (מנהלת משותפת) בין יהודים לערבים.
- בעידן של תקשורת מהירה, קיימת אפשרות להעסיק כוח עבודה בעל רמת מיומנות נמוכה – כגון קלדנים, מרכזנים וכו' – בתוך ישובים ערבים מבלי להימצא פיזית במפעלים או במשרדים הראשיים של החברות המעסיקות. עם זאת, יש לשדרג את רמת ההשכלה והמיומנות המקומית כדי לאפשר מיצוי מלא יותר של פוטנציאל העובדים.
- קידום ופיתוח תיירות בישובים ערביים בעלי פוטנציאל תיירותי היסטורי ונופי.
- הפחתת חסמים להשתלבות ערבים בשוק העבודה על ידי:
* פיתוח עיסוקים הדורשים מיומנות גבוהה.
* מדיניות שיטתית להסרת חסמים המונעים השתלבות תעסוקתית מחוץ לישובים הערבים.
- השוואת זכויות והשוואת שאר התנאים האזרחיים מחייבת גם השוואת חובות, כולל חובת שירות – באופן זהה לאוכלוסיה היהודית – בשירות צבאי או בשירות לאומי.
|
|
| |
|
|
| |
ישראל היא מדינה עם רופאים מהעולם הראשון ותרבות ניהולית מהעולם השלישי הדוחקת את חוליה, כמו עניים בפתח, למסדרונותיה בשעותיהם החלשות ביותר, הפוגעת בהם כתוצאה מתקצוב הדוחק טיפול נמרץ וסל בריאות כלפי מטה בסולם העדיפויות, המייצרת פערים גדולים מאוד באיכות הציוד הרפואי ברחבי הארץ. בהינתן סכומי הכסף המוצאים בישראל על בריאות, הייתה המדינה צריכה להיראות אחרת לגמרי. נדרשת רפורמה כללית במערכת הבריאות שבמרכזה:
- ניצול טוב יותר של תקציבי הבריאות.
- שימוש יעיל יותר בכוח האדם העוסק במתן שירותי בריאות.
- הרחבת סל התרופות.
- גידול במספר מיטות האשפוז בכלל, ובמספר המיטות ביחידות לטיפול נמרץ בפרט.
- שדרוג הציוד הרפואי בפריפריה.
|
|
| |
|
|
| |
מאז 1990, נהרגו כ-500 איש מדי שנה על כבישי הארץ. מדובר ביותר מ-9,000 הרוגים ולמעלה מ 700,000 פצועים בשנים 2007-1990.
הגיעה העת לשינוי מהותי בתפיסה הציבורית בכל הקשור למניעת תאונות דרכים. על הממשלה והעומד בראשה מוטלת האחראיות למאבק בתאונות דרכים. אחריות זו תתבטא ב:
- • פרסום יעדים ברי מדידה רב שנתיים והכרזה כי ראש הממשלה מתחייב בפני הציבור להשיג יעדים אלו ולדווח באופן שוטף ותוך שקיפות ציבורית על הפעילות.
- • הקמת גוף מרכזי בעל סמכויות שירכז את הפעילות הבין-משרדית, יאשר שימוש בתקציבים, יהיה אחראי על התקינה ויהווה סמכות מקצועית עליונה ובלתי תלויה.
- • אימוץ תוכנית לאומית רב שנתית ועיגונה בחוק. בין שאר המרכיבים שצריכים להיכלל בתוכנית:
- - פיקוח משטרתי ואכיפה מוגברת בכל הנוגע לדפוסי נהיגה עיקריים הגורמים לתאונות קשות – לעומת דגש על עבירות שהינן קלות לאכיפה, אך תרומתן הכוללת לתאונות הינה מזערית. - שימוש באמצעים המתקדמים ביותר לאכיפה והרתעה.
- - בניית תשתית כבישים בטוחה בהרבה הכוללת שיקולי הנדסת אנוש ופסיכולוגיה תחבורתית בתחומים כגון: תמרורים וסימונים ברורים, עיקולים בטיחותיים בכבישים מהירים, טווחי ראיה מספיקים בצמתים, שוליים רחבים לרכבים נתקעים.
- - קורסים בנהיגה מונעת שהינם חובה בכל בתי הספר התיכוניים. קורסים אלה חייבים לשקף את מעטפת הידע בכל הקשור לחומר הנלמד ולאופן העברתו האפקטיבית ביותר. הקורסים יהיו חובה גם לכל מבוגר המעוניין להוציא רישיון נהיגה וכן לעברייני תנועה סדרתיים.
- - הגדרת תקנים מחייבים לשימוש במערכות טכנולוגיות להגברת הבטיחות בציי רכב מסחרי וברכב ציבורי.
- - הקמת מערך מחקר ואיסוף נתונים מקצועי על מנת להגדיר וליישם מדיניות המבוססת על נתונים תוך עידוד מחקר מקצועי ואקדמי בתחום הבטיחות בדרכים.
- - הגדרת מדיניות שיפוטית אחידה בבתי המשפט לתעבורה להקטנת השונות הרבה בין פסקי דין על עבירות זהות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
|
|
|
|
