שדרות - פסח תשס"ח
עוד יומיים ליל הסדר ואני בדרך לשדרות להשתתף בערב שארגנו ניר בומס וחבריו. התוכנית - רואים סרט ואח"כ מחלקים חבילות מזון, קמחא דפסחא, למשפחות נזקקות בשדרות. הדרך מתל אביב אורכת בדיוק שעה ועשר דקות. בדרך שומעים חדשות – "כ-30 רקטות קאסם נורו היום על האיזור, 3 חיילי גבעתי נהרגו". וגם "הקואליציה מתכוונת לחזק את כוחה, ימונה שר נוסף מקדימה וסגן שר מהגמלאים, הנושא עדיין לא סגור וש"ס הודיעה שתתנגד אם לא תקבל אף היא שר נוסף".
ראשית, התכנסנו בסינמטק של שדרות לצפות בסרט הצרפתי "כל דבר קטן". 24 ש"ח הכרטיס, האולם ממוזג וממוגן, הסרט לא משהו. יש זמן להרהר בפתיחה של ההגדה:הא לחמא עניא, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכל, כל דצריך ייתי ויפסח. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל. בתרגום לעברית: זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל רעב יבוא ויאכל. כל נצרך יבוא ויפסח. השנה אנו עבדים. בשנה הבאה – בני חורין. השנה אנו כאן, בשנה הבאה בארץ ישראל.
ואני מהרהר כיצד תשמע פתיחת האגדה בליל הסדר תשס"ח בשדרות. המשפחה תבוא לשדרות או עדיף לחגוג במקום אחר? כי ת"א נמצאת במרחק של שעה ועשרה בלבד... ומה אם תהיה התראת "צבע אדום" תוך כדי הסדר? אז שדרות נמצאת במרחק שנות אור מת"א... במצב זה קשה להרגיש שכל נצרך יבוא ויפסח וגם קשה להרגיש בן חורין. על ההנהגה הישראלית להתעשת ולהחזיר את הביטחון לשדרות ולמנוע את הפיכת החמאס לחיזבאללה מס' 2. לשם כך יש להמשיך את בידוד רצועת עזה ולחזור לשלוט על הגבול המצרי באיזור רפיח, למוטט את שלטון החמאס ולפעול באזורים שמהם נורות הרקטות. מענה צבאי זה צריך להיות מופעל כדי לתת לתושבי שדרות והסביבה את הביטחון שהמדינה חייבת לכל אזרח, אך גם כדי להחזיר את הרגשת ביטחון לישראלים השואלים: "איך נסמוך על הנהגה שלא יכולה לתת תשובה לקסאמים, שתדע להתמודד עם האיום הגרעיני האיראני?". באמת איך?
אחרי הסרט מתכנסים בקפה יעל המופעל ע"י נוער ייחודי. שמעון המסור משדרות מתדרך כיצד לחלק – להניח את החבילה בפתח הבית, להקיש על הדלת וללכת מיד. לחסוך את המילים הנבוכות ואת העלבון. יפה עשה התורם שבחר להשאר אנונימי ולכן בחרנו בשעת חשכה, וחשוב להגיע ישר לכתובת הנכונה (ולא לפסוח על בתי העברים...) ובשום פנים ואופן לא לשאול את השכנים. כ"א מקבל מפה, מסמן כל נ"צ ויוצא לדרך. כך בפסח תשס"ח עוברים אנשי תפנית בשדרות ומחלקים באין רואה ובעזרת GPS לחם עוני לנזקקים. כך זה שהצדקה נאלצת למלא את חוסר הצדק החברתי והנדבנים מחליפים את המדינה במתן הצרכים הבסיסיים של הנזקקים.
מדינת ישראל שלנו חזקה צבאית אבל לא נותנת ביטחון לכל אזרחיה. חזקה כלכלית אבל לא משתמשת בכוח זה לטובת כלל החברה. פתרון פרדוקס זה כולו בידינו - מנהיגות שתחזיר את הביטחון ותסגור את הפערים הכלכליים-חברתיים. אז לא יחייכו במרירות אנשי שדרות והסביבה בהשלימם את פסוק הפתיחה: השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל - השנה אנו כאן, בשנה הבאה בארץ ישראל. |
