סדר יום חדש לישראל

ישראל נמצאת בתקופה מעצבת עתיד וזקוקה לסדר יום חדש ולהנהגה ראויה, עם חזון ותקווה שהולידו את הציונות והביאו אותנו לכינוס העם בארצו ולהקמת מדינת ישראל וירושלים כבירתה.
בידינו הדבר. העם שיצר כל זאת במהלך חמישים שנותיו הראשונות מסוגל בחמישים השנים הבאות לנסוק לגבהים חדשים. תוכנית עבודה כוללת, מקצועית ויישומית להגשמת חזון זה, מוגשת כאן.
בשנים האחרונות מתמודדת מדינת ישראל עם טרור חסר תקדים בהיקפו וברצחנותו, איום גרעיני מתפתח, ניסיונות לדה-לגיטימציה של מהותה הלאומית בזירה האזורית והבינלאומית ועם משבר מנהיגותי וחברתי עמוקים.
מדובר במגמות שקיעה מאז שנות השבעים – מגמות שאינן ברות קיימא בטווח הארוך - צמיחה לא מספקת הגורמת לנסיגה, במונחים יחסיים, ברמת החיים הישראלית לעומת המדינות המובילות בעולם, שיעורי האבטלה גבוהים , אי-שוויון ועוני מהגבוהים במערב וגדלים בהתמדה, חינוך לא מספק ושחיתות הולכת ומתפשטת .

אוכלוסייה נזקקת שאינה מקבלת את הכלים והתנאים להתמודדות בשוק עבודה פתוח ותחרותי, גדלה בקצב מהיר בהרבה מהאוכלוסייה שמממנת אותה. במשק מודרני ופתוח המאפשר תנועה חופשית של הון ושל עובדים מישראל לחו"ל, חייב מי שמגביר את הנטל על האוכלוסייה המשלמת מיסים ומשרתת בצה”ל להבין כי קיימת נקודת שבירה. חוקים לשינוי התוואים שקשה כבר היום להעביר באופן דמוקרטי, יהיה בלתי-אפשרי להעבירם בעוד דור או שניים. אם לא יחול שינוי מהותי בתהליכים החברתיים-כלכליים ארוכי הטווח, תתקשה מדינת ישראל להתקיים כמדינת עולם ראשון.
המשבר החמור בו אנו נמצאים אינו מחויב המציאות ואינו גזירת גורל. ניתן לייצב את המצב הנוכחי ולשפר את תמונת הטווח הארוך לאין ערוך על ידי מנהיגות ראויה וסדר יום עם יעדים מוגדרים היטב וסדר עדיפויות חדשים.
את סדר היום החדש של מדינת ישראל יש לגזור ממטרת-העל שלה: קיומה ופיתוחה כמדינה יהודית על פי אופייה, ציונית על פי דרכה ודמוקרטית על פי משטרה ואורח חייה, שבה יוכל העם היהודי למצוא את ביתו הלאומי ולתת ביטוי לייחודו, ובה יוכלו כל אזרחיה לחיות בביטחון וליהנות משוויון, מרווחה ומאיכות חיים טובה.
נקודת המוצא לסדר היום החדש היא סולידאריות חברתית ואחריות לילדינו ולדורות הבאים, חלוקה צודקת של המשאבים הלאומיים ונשיאה משותפת בנטל המשימות הלאומיות.

סדר יום חברתי-כלכלי. הגשמת מטרת-העל של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית מחייבת "שתהיה זו ארץ הבחירה", כפי שהרצל הבין כבר לפני מאה שנה. ניתן לבנות בארץ משק כלכלי עם שיעורי תעסוקה והכנסה שיהיו בין הגבוהים בעולם, וחברת מופת עם הרצון והיכולת לדאוג לחלשים שבתוכה לפי מיטב המסורת היהודית. הצלחה במישור החברתי-כלכלי המבוססת על העיקרון של שותפות לדרך בין כל מרכיבי האוכלוסייה בישראל, יאפשר איחוי השסעים בין יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים ובין פריפריה ומרכז.

החינוך הוא התשתית הלאומית המאפשרת לכל האזרחים, על יסוד ליבת חינוך משותפת, הזדמנות וסיכוי שווים למיצוי כישוריהם ולהתמודדות עם אתגרי המאה ה-21, תוך הטמעת ערכי אהבת העם והמולדת, דמוקרטיה והומניזם, ועידוד מצוינות וסובלנות. סדר יום מדיני-ביטחוני. מתן ביטחון לאזרחי ישראל כולם ולחימה אפקטיבית בטרור מחייבים שילוב של התקפה והגנה והשלמת גדר הביטחון לאלתר. קיום מדינה יהודית-דמוקרטית מחייב שמירה על רוב יהודי מוצק באופן מוסרי וחוקי בלבד. לשם כך דרושה יוזמה ישראלית למתן ביטחון והחזרת ההרתעה תחילה ואח"כ להיפרדות מן הפלסטינים והכרעה לגבי גבולות המדינה תוך שאיפה להשגת הסדר מוסכם של "שתי מדינות לשני עמים" בין הירדן לים התיכון. בתחום המדיני יש להדק את שיתוף הפעולה עם ארה"ב, לשפר את היחסים עם אירופה ולפעול לשימור וחיזוק העם היהודי והקשר בין ישראל לקהילות היהודיות והישראליות בחו"ל.

מנהיגות וממשל. כדי לממש את החזון הגלום במכלול היעדים הלאומיים, נדרש מאמץ מרוכז למנהיגות ראויה ולשיפור המשילות - על ידי שינוי שיטת הבחירות והממשל בישראל, ובחירה רק במנהיגות ראויה – בעלת דרך, דוגמה אישית וניקיון כפים. רק כך ניתן יהיה לזכות בנבחרי ציבור ראויים ונאמנים לציבור כולו, לממשלה הפועלת במשותף להשגת היעדים הלאומיים וליציבות פוליטית שתאפשר תכנון ארוך טווח ומימושו. חלוקת המשאבים בראיה לאומית ולא סקטוריאלית, לפי אמות מידה ברורות ושקופות, ולחימה חסרת פשרות בשחיתות יגבירו את תחושת הצדק החברתית ואת נכונות הציבור להיות שותף מלא לסדר היום החדש.

ישראל היא האנומליה של העולם המערבי. אין עוד מדינה בעולם עם מאפיינים כלכליים-חברתיים כה חמורים ועם זאת, בעלת נקודות אור כה בוהקות בתחומים כה חשובים להצלחתה. זו אנומליה שלא תוכל להתקיים לאורך זמן. או שהאור יתעצם ויגיע לכל פינה בארץ, או שידעך – עם כל המשתמע מכך לעתידה של מדינת ישראל.

במדינה הניצבת מול סכנות לא-מבוטלות מבחוץ, משמעות העובדה שעצמתה הביטחונית מושתת על חוסן חברתי-כלכלי צריכה להיות ברורה. הבעיות ידועות. ידוע לאן הן מובילות. ידוע גם איך ניתן לטפל בהן, ויש עדיין זמן לעשות זאת. מדובר בחלון הזדמנויות שלא יישאר פתוח לנצח. החזון שבא לידי ביטוי בסדר היום החדש לישראל לא מסתפק בהבטחת המשך קיומה של המדינה. זהו חזון המבטיח שישראל תהיה מדינה וחברה שכולנו נוכל להתגאות בה.

סדר יום מדיני - בטחוני

המשך קיום מהותה ואופייה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל מחייב הכרעה היסטורית.
הכרעה זו מתחייבת מן הצורך להיות חזק ולספק ביטחון לתושבי ישראל וכן לשמר לאורך זמן רוב יהודי מוצק בתחומיה הריבוניים של המדינה, כדי להבטיח את קיומה היהודי-דמוקרטי. רוב יהודי זה ישמר אך ורק באופן מוסרי וחוקי. מכאן שבעיצוב גבולותיה ראוי לתת עדיפות לשיקולים דמוגרפים וביטחוניים, גם על חשבון הזכות הטבעית וההיסטורית על ארץ ישראל כולה.

השיקולים הדמוגרפים מחייבים לא רק הימנעות מהכללת ריכוזי אוכלוסייה פלסטינית בתחומי המדינה, אלא גם מאמץ לאומי מרוכז לעידוד עליה וקליטתה, חיזוק הנוכחות היהודית באזורים בעלי חשיבות לאומית וביטחונית, כגון ירושלים ומבואותיה, הנגב, הגליל, וגושי ההתיישבות העיקריים ביהודה ושומרון, וסירוב עקרוני ומעשי לשיבת פלסטינים לישראל.

היעדים

• המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי מוצק שנשמר באופן מוסרי וחוקי.
• מתן ביטחון לתושבי ישראל.
• היפרדות מהפלסטינים בשאיפה להגיע להסדר קבע של שתי מדינות לשני עמים בין הירדן לים התיכון.
• קיום קשרי ידידות ושיתוף פעולה עם מדינות המערב וחיזוק הקשר עם מדינות מתפתחות ומדינות האזור.
• שימור וחיזוק העם היהודי והקשר בין ישראל לקהילות היהודיות והישראליות בחו"ל.

המדיניות הדרושה להשגת היעדים:

1. ביטחון


• מתן ביטחון לכל תושבי ישראל על ידי:
  - לחימה אפקטיבית בטרור על כל צורותיו ובפרט בחיזבאללה ובחמאס.
  - מתן מענה ביטחוני לירי הרקטי מרצועת עזה.
  - השלמת גדר הביטחון לישראל לאלתר.
• יישום לקחי מלחמת לבנון השניה, לרבות:
  - יישום נורמת ההתאמה לתפקיד ולקיחת אחריות אישית.
  - שיפור קבלת ההחלטות ברמת הביטחון הלאומי, כולל מועצה לביטחון לאומי חזקה בחקיקה.
  - יישום כל לקחי המלחמה בצה"ל ובפרט: הכנת כוחות היבשה והפעלתם במלחמה,
  חיזוק מערך המילואים והחלת נורמות ראיות לקידום מפקדים.
  - חיזוק העורף והכנתו לאיומי העתיד
• מענה לאיום הגרעיני והבלתי קונבנציונאלי על ידי:
  - מניעת איראן מהגעה ליכולת גרעינית מבצעית תוך דגש על מאמצי סיכול מדיניים, כלכליים, משפטיים, תודעתיים וביטחוניים.
  - תמיכה בנורמות הבינלאומיות המקשרות טרור ונשק בלתי-קונבנציונאלי כמנוף למאבק נחוש נגד התגרענות והתחמשות בליסטית, כימית וביולוגית ובפרט באיראן ובסוריה.
• השתתפות במערכה העולמית נגד הטרור.
  - המשך תמיכה במערכה נגד הטרור המובלת על ידי ארה"ב וסיוע לה בכל דרך אפשרית.
  - עידוד הפניית המערכה כלפי סוריה, חיזבאללה ואיראן, כולל ריסון סוריה, פירוק תשתיות הטרור בסוריה ובלבנון, ודחיקת איראן וסוריה מלבנון.

2. היפרדות מהפלסטינים עם דלת פתוחה להסדר קבע

בין הירדן לים התיכון חיים כיום כ-10.5 מיליון אנשים. בשנת 2020 יעלה מספר זה לכ-15 מיליון אנשים – מתוכם כ-45% יהודים. על מנת להבטיח את עתיד זהותה היהודית, הדמוקרטית והציונית של מדינת ישראל, עלינו להלחם בטרור ולהיפרד מהפלסטינים תוך המשך חתירה להשגת שלום קבע.

• ישראל תמשיך להלחם בטרור ובתשתית הטרוריסטית על כל צורותיה, בכל מקום ובכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותה, תוך שאיפה לסיום הסכסוך בהסכם בין הצדדים שיתבסס על העקרונות הבאים:
  - פלסטין תהיה מדינתו היחידה של העם הפלסטיני כשם שישראל היא מדינתו היחידה של העם היהודי.
  - זכות שיבה של יהודים תמומש בישראל ושל פלסטינים בפלסטין.
  - גבולות הקבע יקבעו בהסכמת שני הצדדים תוך התחשבות בצרכים הביטחוניים, במציאות הדמוגרפית ובקווי 1967.
  - המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת ולא תהווה איום ישיר או עקיף על מדינת ישראל.
  - ירושלים היא בירת ישראל. באזור האגן הקדוש לא ישתנה הסטאטוס-קוו ויובטח חופש גישה ופולחן לבני כל הדתות.
  - הסכם הקבע יהווה סוף הסכסוך הישראלי-פלסטיני וקץ כל התביעות ההדדיות.
• קו הגבול יבטיח את הערכים והאינטרסים החיוניים של ישראל. בהיעדר הסכם, תהא ישראל חופשית לעצב את גבולותיה והסדרי ביטחונה כך שתישמר מהותה היהודית-דמוקרטית ויכולתה להגנה.
  מימוש מדיניות זו יחזק את הביטחון האישי והלאומי ויחזיר את ההרתעה החיונית לביטחונה של ישראל; יבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וציונית; ונותן הזדמנות להסדר של קבע בין ישראל לשכנותיה.

3. צבא הגנה לישראל

יעוד כוחות הביטחון של ישראל הוא להרתיע, להתריע ולהכריע את האויב כאשר נוצר איום על המדינה.

• שוויון זכויות הינו תנאי יסוד בדמוקרטיה. כך גם חייבת להיות ההתייחסות לשוויון חובות. חברה הדורשת מאזרחיה לשלם מחיר כבד בדם ובדמים אינה יכולה לפטור מכך חלקי אוכלוסיה נרחבים המשתתפים בקביעת המחיר, אך לא בתשלומו. גורל כל אזרחי המדינה הינו משותף. שוויון מלא בזכויות ובחובות הינו הדרך המרכזית להמחיש זאת ולהקנות את תחושת השותפות לדרך. כפי שאין להפלות בין מין, דת או קבוצה אתנית במתן זכויות, כך גם אסור לעשות זאת בהטלת החובות. לפיכך, חייב כל אזרח ישראלי לשרת את מדינתו – בשירות צבאי (בעדיפות) או בשירות אזרחי למען הקהילה והמדינה.
• חשוב שצה"ל ימשיך להיות צבא העם, בו משרתים חיילים מכל שדרות הציבור על פי חוק. חיילי החובה, שלא כנהוג היום, יקבלו משכורת עבור שירותם.
• צה"ל, שהינו צבא העם במדינת חוק דמוקרטית, פועל על פי הנחייה של ממשלה נבחרת ובמסגרת החוק והדין. לפיכך, יש לשלול כל תופעה של סרבנות מאורגנת של חיילי צה"ל לפקודות הצבא.
• יש להסדיר בעיות רבות שנוצרו עם ובמשך השנים באשר לשירות אנשי המילואים וליישם את לקחי מלחמת לבנון השניה. הצעת חוק המילואים שהוכנה בשיתוף עם לובי המילואים בכנסת ובהסכמה רחבה של כל ארגוני המילואים במדינת ישראל, נותנת את המענה הנדרש, על ידי:
  - הקטנה משמעותית של הנטל ע"י ביטול התעסוקה המבצעית לאנשי המילואים.
  - תגמול כספי למשרתי המילואים החל מיום השירות הראשון.
  - הסדרת אימון אנשי המילואים וציודם, תיקון עיוותי התשלום במנגנון הביטוח הלאומי, מערכת היחסים בין משרתי המילואים למוסדות להשכלה גבוהה, מתן הטבות למעסיקיהם של משרתי המילואים, ועוד.
  - הסדרת פיקוח ובקרה פרלמנטאריים אפקטיביים על שירות המילואים.
  הצעה זו הונחה באפריל 2005 בכנסת ישראל ויש להעבירה וליישמה לאלתר.

4. יחסי החוץ של ישראל


• חשיבות ראשונה במעלה לשימור והעמקה של השותפות האסטרטגית עם ארה"ב.
• שיפור היחסים עם האיחוד האירופי הוא יעד אסטרטגי של המדיניות הישראלית. בשלב הנוכחי יש לבלום את השחיקה במעמד ישראל, ולהעמיק את היחסים עם כל מדינה שתראה נכונות לכך. בטווח הארוך יש להעמיק ולמסד את הקשרים הכלכליים עם אירופה ככל שיתאפשר.
• פיתוח היחסים עם מדינות אחרות, ובמיוחד עם הודו, תורכיה, רוסיה, סין, יפאן, ומדינות מזרח אירופה.
• שמירת וחיזוק הסכמי השלום עם מצרים וירדן.
• פיתוח קשרים חשאיים וגלויים עם כל גורם ערבי לא רדיקלי שיראה נכונות לכך בשאיפה לבנות ברית מזרח תיכונית של מדינות וגופים הרואים בהתגרענות איראן ומדיניותה ובפונדמנטליזם האסלאמי והמליציות החמושות שלו – איום משותף.
• פיתוח מודעות מחודדת לנורמות המשפטיות החדשות המעצבות במידה גוברת והולכת את המערכת הבינלאומית. בדיקה שיטתית ומתמדת של היבט זה בכל פעולותיה של ישראל תאפשר להתגונן מפני הסכנות הכרוכות בו ולנצל הזדמנויות מתהוות.

5. שימור וחיזוק העם היהודי והקשר בין ישראל לקהילות היהודיות והישראליות בחו"ל

שימור וחיזוק העם היהודי הוא יעד לאומי ראשון במעלה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, שהוקמה בארץ ישראל כדי לאפשר ליהודים לכונן חיים ריבוניים בארצם, מתוך שותפות גורל עם העם היהודי.

• ישראל צריכה לתרום את חלקה לחיזוק הזהות היהודית של בני העם היהודי ולמאבקם בהתבוללות ולחתור לשותפות של אמת עם הקהילות היהודיות בעולם, ובעיקר עם הריכוז היהודי הגדול והחשוב בצפון אמריקה. במסגרת שותפות זו, יש לישראל הרבה ללמוד והרבה לתרום בתחום גיבוש הזהות היהודית והיצירה היהודית.
• שותפות הגורל בין ישראל ליהודים בעולם מחייבת מאבק משותף לביטחון היהודים, נגד האנטישמיות על גילוייה החברתיים והאלימים, ונגד הניסיונות לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
• על ישראל להעמיק את הקשר בינה לבין הקהילות היהודיות בעולם ולחזק את זיקתם לישראל על ידי לימוד מורשת ישראל והשפה העברית ועידוד ביקורים עם תוכן בישראל. לישראל עניין מיוחד לעודד פיתוח של דור המשך של מנהיגות יהודית צעירה.
• על ישראל להמשיך להעלות יהודים לישראל - ביתו הלאומי והריבוני של העם היהודי.
• על ישראל להכיר בייחודן ובצרכיהן של הקהילות הישראליות בחו"ל, לעודד את התאגדותן ולהדק את הקשר איתן. על ישראל לעזור להן בקידום החינוך והתרבות הישראלית ובפרט בלימוד העברית. יש לשתף אותן במאמצי ההסברה, לעודד ביקורים בישראל, שירות של ילדי ישראלים בצה"ל וחזרה לישראל.

סדר יום חברתי - כלכלי

עוצמה חברתית-כלכלית היא תנאי הכרחי לחוסן לאומי. השסעים החברתיים השונים בישראל אינם מתאחים וההחרפה המתמדת באבטלה, בעוני ובאי-השוויון במהלך כשלושה עשורים ברציפות אף מחמירה אותם. בעיות אלה, בצירוף צמיחה איטית, מציבות את המדינה מול סיכון שהולך ומחריף בשנים האחרונות. תפקיד הממשלה הוא לבנות את התשתיות הפיזיות והאנושיות ולספק ביעילות את השירותים הנדרשים להשגת היעדים הבאים:

 
היעדים

• הגברת התעסוקה וקצב הצמיחה, הגדלת הפריון ושיפור כושר התחרות.
• צמצום שסעים ופערים כלכליים וחברתיים.
• העלאת רמת החיים תוך שיפור באיכות החיים ואיכות הסביבה.
• קידום מעמד האישה.
• שילוב מלא של המיעוטים.
• חיזוק מעמד הביניים.
• הבטחת רשת ביטחון לגיל הזהב ולנכים.
• חיזוק הנגב והגליל.
• הורדה ניכרת במספר הנפגעים בתאונות דרכים.

המדיניות הדרושה להשגת היעדים:

1. שינוי סדר עדיפויות לאומי בחלוקת התקציבים
ידוע שהיקף ההוצאה הציבורית בישראל גבוה מאוד. מה שפחות ידוע הוא שגם ללא הכללת תקציב הביטחון, ההוצאה הציבורית האזרחית במדינת ישראל אינה נמוכה ביחס למקובל במדינות המערב. במילים אחרות, מזה שנים רבות לא חסר בארץ כסף בתחום האזרחי וניתן היה למנוע את ההתדרדרות התלת-עשורית בתחום הכלכלי-חברתי. הכול עניין של סדר עדיפויות. עד עתה גברו שיקולים אישיים וסקטוריאליים על שיקולים לאומיים ומערכתיים. העדר שקיפות מובנית בחלוקת הכספים תרמה לשימוש לא-ענייני ובלתי-יעיל של כספי הציבור. כאן מוצגת תפנית בסדר העדיפויות הלאומי:

• חלוקת כספים לכל מערכות החינוך – הממלכתית, הממלכתית-דתית, הערבית והחרדית – לפי אמות מידה זהות, ברורות ושקופות תאפשר הגברת הסיוע לחלשים והקטנת פערים. הרפורמה המוצעת כאן (בפרק החינוך) תייעל את השימוש בתקציב החינוך ותשפר באופן משמעותי את הביצועים.
• הפעלת תוכנית אסטרטגית להגברת התעסוקה הכוללת תפנית בשיטות התמרוץ והשקעה מוגברת בתשתיות פיזיות (התוכנית מפורטת בסעיף הבא).
• כמו כן, מתן עדיפות תקציבית
  - לנגב ולגליל במקום לאזורים שלא יהוו חלק ממדינה יהודית-דמוקרטית בעתיד.
  - לחיזוק מערכת רווחה המושתתת על העיקרון של סיוע לנזקקים בלבד.
  - לעידוד המחקר והפיתוח.
• הקטנת הסקטור הציבורי:
  - צמצום במספר משרדי הממשלה ל-12 (ראה גם פרק מנהיגות וממשל).
  - מיזוג רשויות מקומיות.
  - ביטול בירוקרטיות ממשלתיות וציבוריות.
  - התייעלות מערכת הביטחון.
• לחימה ללא פשרות בכלכלה השחורה והלא-מדווחת. זהו צעד חשוב בלחימה בפשע, בהגדלת הכנסות המדינה ממסים ובהגברת השוויוניות בנשיאת בנטל המס.
• הגברה ניכרת בשקיפות התקציבית כדי שהציבור יוכל לעקוב אחרי סדר העדיפויות הלאומי בפועל.
• הקטנת ההוצאות הציבוריות כדי לאפשר הקטנת נטל המס והחוב הלאומי.

2. הגברת היקף התעסוקה והעלאת ההכנסה מעבודה
אין תחום שבו מדיניות הטלאי על טלאי בולטת יותר מאשר תחום התעסוקה. למדינת ישראל נדרשת תוכנית כלכלית אסטרטגית אשר עיקריה מוצגים כאן. מטרת התוכנית: הגדלת מספר המועסקים במשק; העלאת שכרם; והבטחת שכר ראוי הניתן בעיתו. יישום התוכנית מחייב:

• הגברת התמריצים לעבוד, על ידי: - איחוד כל הכנסות המשפחה מכל המקורות, הפשטת מערכת המיסוי והנהגת חובת דיווח שנתית על כל משק בית. המטרה היא להגביר את השותפות בנשיאת נטל המס כדי לאפשר את הקטנתו על מי שנושא בו היום.
  - איחוד ושקיפות של כל מקורות הסיוע והסבסוד והעברתן להקצאה לפי אמות מידה שהינן ברורות ואחידות לכל חלקי האוכלוסייה. סעד מהמדינה למשפחות ויחידים צריך להינתן רק לנזקקים בגלל מצב סוציו-אקונומי, בריאותי וכד'.
  - החלפת תמריצים לאי-עבודה (כמו קצבאות ילדים) בתמריצים לעבודה (כמו זיכויי מס עבור טיפול בנתמכים, בין אם הם ילדים, נכים/חולים או קשישים וכן הנהגת מס הכנסה שלילי).
• הקמת רשת משולבת של השלמת השכלה למבוגרים, הכשרות מקצועיות, והשמה תעסוקתית המותאמת לצרכי המשק.
• יום לימודים ארוך ותוכניות העשרה לילדים ונוער אחר הצהרים אשר יאפשרו להורים רבים יותר לצאת לעבודה.
• השוואת זכויות בהכשרה, בעבודה, בקידום ובשכר לנשים ומיעוטים.
• צמצום משמעותי במספר העובדים הלא-ישראלים.
• שדרוג התשתיות התחבורתיות כדי :
  - להגביר את הנגישות של אוכלוסיה בפריפריה למקומות עבודה בערים הגדולות.
  - להקטין עלויות יצור, מה שיגביר את התחרותיות של עסקים ישראלים ויגדיל את היקף התעסוקה בהם.
  - לצמצם פערים פיזיים וחברתיים בין חלקי הארץ השונים.
• קביעה, באמצעות חקיקה, כי על מקבל שרות מוטלת האחריות לוודא שעובד – המועסק באופן ישיר, או על ידי חברת כוח אדם – הנותן את השרות יקבל את השכר ואת התנאים המגיעים לו על פי חוק.
• תיקון חוק פיצויי פיטורים כדי לאפשר סימטריות בין מתן גמישות למעסיקים ומתן ניידות לעובדים.
• מיצוב מדינת ישראל כמדינת טכנולוגיה מובילה בעולם ויצירת אטרקטיביות להשקעות של גורמי חוץ.

3. מדיניות רווחה
מדינת ישראל אחראית לא רק על מתן כלים ותנאים המאפשרים שוויון הזדמנויות בתחום התעסוקה. היא אחראית גם על הספקת רשת בטחון חברתית בסיסית למי שאינם מסוגלים להתמודד באופן עצמאי. חובת המדינה

• להבטיח הספקה סדירה לכל תושביה של שירותים רפואיים הכוללים – בין השאר – סיעוד, סל תרופות טוב ומיטות אשפוז בהיקף המקובל במערב.
• להבטיח תשלומי ביטוח לאומי שיאפשרו תנאי קיום ומחיה מכובדים.
• לספק שוויון הזדמנויות בחינוך – בעזרת תגבור תקציבי במידת הצורך – לכל תלמיד כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל הטמון בו. לארגונים התנדבותיים מקום חשוב במתן סיוע. אך גם אם סיוע זה ניתן ברוחב לב ובנדיבות רבה, אין זה מפחית מהצורך בראיה ממלכתית שעליה יבוססו תכנון, תקצוב ובקרה מערכתית – וזוהי אחריותה ותפקידה של המדינה בלבד.

4. שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים
הדגש הוא על פיתוח בר קיימא ושמירת הסביבה – ובכלל זה שמירת ערכי טבע נוף ומורשת מתוך דאגה לאינטרסים של הדורות הבאים. לשם כך נדרשת מדינת ישראל:

• לשמור על עצמאותה, מקצועיותה ומעמדה של מערכת התכנון במדינה.
• לפעול תוך מחויבות ואחריות וליטול חלק פעיל במניעתם וצמצום של מפגעים סביבתיים מרחביים וגלובליים. כמו כן, לאמץ ולממש את האמנות הבינלאומיות להגנת הסביבה.
• לנקוט במדיניות סביבתית ברורה ונחושה. לאמץ תקינה מתקדמת בנושאי איכות הסביבה השונים ולהקצות משאבים מתאימים להסברה, חינוך ניטור ואכיפה של חוקי סביבה ותכנון.
• פערים בין אוכלוסיות אינם ראויים מבחינה מוסרית, חברתית וגורמים לפגיעה בסביבה. לכן על מדינת ישראל לפעול באופן נמרץ ועקבי לסגירת פערים מושכלת בין אוכלוסיות שונות באמצעות השקעות נכונות בתשתיות חינוך, מים, ביוב, חשמל ותקשורת למען בריאות הציבור ואיכות החיים.
• להשקיע בחינוך למודעות ומנהיגות סביבתית בקרב הציבור בכלל והנוער בפרט.
• איכות הסביבה הנה מרכיב מכריע בהבטחת בריאות ציבור ואיכות חיים, שהנה זכות יסוד בחברה מודרנית. לשמירת המורשת הטבעית והתרבותית, דמותה של הארץ ואיכות הסביבה בישראל משנה חשיבות כבסיס להגברת הזיקה של הציבור היהודי אל הארץ ומורשתה. על כן, יש לחוקק "חוק יסוד: הסביבה" וליצור מנגנונים מתאימים למימושן של זכויות אלה.
• ליזום השקעות משמעותיות בתחבורה הציבורית ובעיקר בתחבורה מסילתית ידידותית לסביבה לשיפור הניידות והנגישות בין הפריפריה למרכז הארץ, אל הערים ובתוכן.
• הרוב המכריע של אוכלוסיית המדינה מתגורר בערים. למען איכות החיים בערים וכדי לשמור על השטחים הפתוחים החיוניים לאוכלוסיה, יש לקדם את פיתוחם וחיזוקם של הערים והישובים העירוניים הקיימים, בדגש על ריכוז ואינטנסיפיקציה של הבינוי ושיפור וטיפוח של איכות החיים והסביבה.
• לשמור על השטחים הפתוחים הטבעיים והחקלאיים ועל ערכי הטבע, הנוף והמורשת התרבותית הטבועים בהם, באמצעות הקפדה מלאה ושוויונית על קיום מדיניות תכנון המדגישה את שמירת הקרקע וריכוז הבינוי ואכיפה קפדנית של חוקי התכנון והבניה.
• לשמור על החקלאות והשטחים החקלאיים הממלאים גם תפקודי סביבה ומהווים "ריאות ירוקות".
• אזורי תעשייה ותעסוקה הנם מוקדי צמיחה, ומקור הכנסה חשוב לרשויות המקומיות. יש לאמץ גישת תכנון הדוגלת בריכוז אזורי תעסוקה רב-רשותיים בקרבת הערים בהן מצוי כוח העבודה ולגבש חקיקה אשר תחלק את התקבולים מאזורים אלה בדרך שתעודד מגמה זו על בסיס שוויוני.
• לעצב וליישם תכנית כוללת למשק האנרגיה בארץ המבוססת על יעילות וחיסכון, על תמהיל נאות בין דלקים, על פיתוח מקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה ומקורות אנרגיה מתחדשת באמצעות מחזור אשפה, ביוב, שפכי בע"ח ועוד.
• ניקיון הארץ, הלכלוך והפסולת ברשות הרבים הפכו, למרבה הבושה, למכת מדינה. ארגוני המתנדבים, הממשלה ושאר רשויות השלטון הארצי והמקומי, מערכות החינוך, המשפט והאכיפה חייבים כולם להתגייס כדי לעקור נוהג מכוער ופסול זה מן השורש.

5. קידום מעמד האישה
נשים בישראל אינן משולבות בשוק העבודה או בהנהגה הפוליטית והכלכלית של ישראל בהתאם לכישוריהן ולשיעורן באוכלוסייה. חסימת נשים מלהשתלב באופן שווה ומלהשפיע, נובעת מאפליה ומחסמים חברתיים, מוסריים ודתיים שמונעים מהאישה לנצל את הפוטנציאל הגלום בה, כדי:
- לבטל את האפליה נגד נשים,
- לקדם נשים לעמדות הכרעה והשפעה בתחום הפוליטי, הכלכלי והניהולי,
- ליצור הזדמנויות וסיכויים שווים שיאפשרו לנשים להיות מעורבות ותורמות שוות ביצירה ובצבירה של ההון הכלכלי והעסקי,
- ליצור הזדמנויות וסיכויים שווים לנשים לייצוג בפוליטיקה, בניהול ובעסקים בישראל,
על מדינת ישראל לנקוט במדיניות משולבת בתחומים הבאים:

• חתירה מתמדת לייצוג הולם של נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות על פי כישוריהן ושיעורן היחסי באוכלוסיה.
• קביעת זכות יסוד לשוויון הזדמנויות לאישה ברמה של חוק יסוד שיבטיח ויגן על האינטרס החברתי לשלב בין חיי ההורות והמשפחה לבין חיי העבודה.
• אכיפה יעילה יותר של החקיקה האוסרת אפליה.
• פעולות יזומות במערכת החינוך: - חינוך לשוויוניות, בעיקר בכל הקשור בטיפול בילדים ובבית, - ספרות שוויונית והטמעת תכניות חינוך לשוויון הזדמנויות וסיכויים בין המינים, - עידוד בנות ללימוד מקצועות טכנולוגיים, - הכשרה למנהיגות צעירה.
• יצירת מרכזי סיוע לנשים בפתיחת ושמירת עסקים עצמאיים.
• נשים ערביות במדינת ישראל נחשפות לאפליה כפולה – הן בשל היותן נשים והן בשל היותן ערביות. שעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך מאד ונובע לא רק מרמת השכלה נמוכה והעדר מקומות עבודה, אלא גם מנורמות מסורתיות המגבילות את המוביליות של נשים, את יכולתן לבחור במקום עבודה הנראה להן או בכלל לצאת לעבודה. עידוד עבודה של נשים ערביות חשוב הן לשיפור מעמדן כקבוצה, והן לשיפור רמת החיים של משק הבית וצמצום מימדי העוני, הגבוהים במיוחד במגזר הערבי. עבודת נשים במגזר זה קשורה בקשר הדוק עם רמת ההשכלה.

6. ישראל וקהילותיה

• דת ומדינה באמנת כינרת, המגדירה ליבת הסכמה רחבה לדמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, נאמר: "בישראל יהודים חילוניים, מסורתיים ודתיים. תהליך ההתרחקות והניכור בין קבוצות אלה מסוכן והרסני. אנו, חילוניים, מסורתיים ודתיים, מכירים אלה בתרומתם של אלה לקיומו הפיזי והרוחני של העם היהודי. אנו מאמינים שלמסורת היהודית יש מקום חשוב בפרהסיה ובהיבטים הציבוריים של חיי המדינה, אולם אל למדינה לכפות נורמות דתיות בחיי הפרט. את הויכוח בענייני דת ומדינה יש לנהל בדרך של הידברות, ללא הכפשה והסתה, בכלים חוקיים ודמוקרטיים ותוך הוקרת הזולת."
  "בני עם אחד אנחנו. עברנו וגורלנו משותפים. למרות חילוקי הדעות והבדלי ההשקפות בינינו, כולנו מחויבים להמשך החיים היהודיים, להמשך קיומו של העם היהודי ולהבטחת עתידה של מדינת ישראל."
  - יהדותה של המדינה אינה נמדדת רק על פי גודל האוכלוסייה היהודית, אלא גם בזיקתה לתרבות ולמוסר היהודיים. בתקופה זו קיים איום להאצתו של נתק ודה-לגיטימציה בין הציבור היהודי-חרדי לשאר מגזרי הציבור היהודי, וקיימת תחושת איום קשה, הסתגרות והקצנה, בקרב הציבור החרדי. תהליך זה מסוכן ביותר, ויש למנוע אותו בעודו באיבו. אין מקום בציבוריות הישראלית לקולות צורמים של פסילה מוחלטת של ציבור שלם והוקעתו אל "מחוץ לגדר" החברה הישראלית הנורמטיבית.
  - המפתח נמצא בכלל "איש באמונתו יחיה". לכל איש ואישה צריכה להינתן זכות הפולחן והזכות לשילוב הדת בחיי היום-יום לפי ראות עיניהם והשקפת עולמם. על כל אחד ואחת במדינה דמוקרטית לכבד את החלטת האחר והאחרת כל עוד זו אינה פוגעת בזכויות אדם וזכויות אזרח בסיסיות. - כל עוד מדינת ישראל נמצאת בסכנה, על כל האזרחים, בין אם הם חילוניים, דתיים או חרדים, לשרת את מדינתם, בשירות צבאי (בעדיפות) או בשירות אזרחי למען הקהילה והמדינה.
• עולים
  בשני העשורים האחרונים, התברכה מדינת ישראל בלמעלה ממיליון עולים חדשים – בעיקר מחבר המדינות ומאתיופיה – אשר החליטו לקשור את גורלם בגורלנו. ילדי העולים משרתים בצה"ל עם ילדי הוותיקים וחולקים אותם ספסלי לימוד, כולם נושאים בנטל המס יחדיו – והטרור כמובן שלא הבחין בארץ הלידה של קורבנותיו.
  הגיעה העת שהשותפות לדרך תבוא לידי ביטוי באופן מלא יותר בציבוריות הישראלית. לשם כך, ישנן מספר תחומים ייחודיים לעולים לשעבר הדורשים התייחסות מיוחדת על ידי המדינה. אלה כוללים:
  - דאגה לשיפור מצבן של הקבוצות החלשות בקרב העולים, בראש ובראשונה הגמלאים והזקוקים לסיוע ציבורי בדיור.
  יש לעשות מאמץ מיוחד כדי שהסטאטוס-קוו בענייני דת לא יפגע בזכויות העולים. למשל:
  - צריך להבטיח, גם באמצעות שינויים בחקיקה, את זכותם של כל האזרחים להינשא כדין בתוך המדינה.
  - על הרבנות הראשית להקל ככל הניתן על הליכי הגיור של המעוניינים בכך.
  - יש לממש בפועל את החוק המאפשר קבורה אזרחית בכל אזורי הארץ.
• דרוזים
  הדרוזים כרתו ברית דמים וחיים עם העם היהודי עוד טרם קמה מדינת ישראל. הם לקחו על עצמם את מלוא החובות הלאומיות, ובפרט את השירות בצבא, ומגיעות להם כל הזכויות, הן מההיבט הרעיוני – מימוש היות הדרוזים חלק אינטגראלי מהמדינה, והן בהיבט המעשי בו יש לקיים - שוויון הזדמנויות וסיכויים בחינוך, בשוק העבודה ובכל אורחות החיים במדינה ושוויוניות בתמיכה הציבורית בישובים דרוזים.
• ערבים
  האוכלוסייה הערבית בישראל נתונה מזה שנים רבות להזנחה ולאפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה בהפניית משאבים, השקעה בתשתיות, עידוד יזמות, ושילוב עובדים ערבים במקומות העבודה. כשלים מוסדיים אלה זוכים לתהודה בקרב הציבור היהודי אשר רבים בקרבו מקבלים כלגיטימי אפליה תעסוקתית של עובדים ערבים.
  מאפייני התעסוקה של האוכלוסייה הערבית מצביעים באופן ברור על קשיים מתמשכים ועל פערים חברתיים-כלכליים בין יהודים וערבים שאינם נסגרים. בהשוואה ליהודים, רמת ההשכלה של הערבים נמוכה יותר, שיעור השתתפותם בכוח העבודה נמוך יותר, רמת האבטלה של גברים גבוהה יותר ורבים מהעובדים הערבים מרוכזים במשלחי יד הדורשים מיומנות מועטה בשוק העבודה. הכנסתם נמוכה יותר ואי-הוודאות התעסוקתית שלהם גבוהה יותר. נקודת המוצא לפעולות לשיפור המצב צריכה להיות מחויבות של החברה הישראלית (ומוסדות השלטון שלה) לעקרונות צדק ושוויון עבור כלל אזרחיה. כמו כן, יש לנקוט במדיניות אשר במרכזה:
  - השוואת רמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית לזו של האוכלוסייה היהודית חיונית לשם יצירת תנאי התחלה שווים בשוק העבודה. בהקשר זה יש להתמקד במספר נקודות מפתח:
  * פיתוח תכניות למניעת נשירה של תלמידים ערבים מבית הספר התיכון ובניית מערכת מקיפה להכוון בתוך בתי הספר התיכוניים.
  * תמיכה של תכניות עזר (כמו יום לימודים ארוך, עזרה בהכנת שיעורי בית במסגרות קטנות, חשיפה לטכנולוגיות מחשב, מאגרי מידע במסגרת בית
  הספר, מרכזיים קהילתיים וכו') כדי לפצות על החסכים ולהבטיח סיכוי לתלמידים אלה להגיע להישגים השכלתיים הנחוצים להשתלב בשוק עבודה משתנה.
  * יש להרחיב את ההזדמנויות התעסוקתיות עבור משכילים ערבים.
  - נקיטת מדיניות לפיתוח מואץ במגזר הערבי, תוך שימת דגש על תיעוש ויזמות.
  - האצת הטיפול בתכניות מתאר.
  - קבלת החלטות על אזורי תעשיה שיאפשרו קידום תכניות של המגזר הפרטי. היכן שניתן, יש לבנות אזורי תעשיה אזוריים משותפים (מנהלת משותפת) בין יהודים לערבים.
  - בעידן של תקשורת מהירה, קיימת אפשרות להעסיק כוח עבודה בעל רמת מיומנות נמוכה – כגון קלדנים, מרכזנים וכו' – בתוך ישובים ערבים מבלי להימצא פיזית במפעלים או במשרדים הראשיים של החברות המעסיקות. עם זאת, יש לשדרג את רמת ההשכלה והמיומנות המקומית כדי לאפשר מיצוי מלא יותר של פוטנציאל העובדים.
  - קידום ופיתוח תיירות בישובים ערביים בעלי פוטנציאל תיירותי היסטורי ונופי.
  - הפחתת חסמים להשתלבות ערבים בשוק העבודה על ידי
  * פיתוח עיסוקים הדורשים מיומנות גבוהה.
  * מדיניות שיטתית להסרת חסמים המונעים השתלבות תעסוקתית מחוץ לישובים הערבים.
  - השוואת זכויות והשוואת שאר התנאים האזרחיים מחייבת גם השוואת חובות, כולל חובת שירות – באופן זהה לאוכלוסיה היהודית – בשירות צבאי או בשירות לאומי.

7. רפורמה במערכת הבריאות
ישראל היא מדינה עם רופאים מהעולם הראשון ותרבות ניהולית מהעולם השלישי הדוחקת את חוליה, כמו עניים בפתח, למסדרונותיה בשעותיהם החלשות ביותר, הפוגעת בהם כתוצאה מתקצוב הדוחק טיפול נמרץ וסל בריאות כלפי מטה בסולם העדיפויות, המייצרת פערים גדולים מאוד באיכות הציוד הרפואי ברחבי הארץ. בהינתן סכומי הכסף המוצאים בישראל על בריאות, הייתה המדינה צריכה להיראות אחרת לגמרי. נדרשת רפורמה כללית במערכת הבריאות שבמרכזה:

• ניצול טוב יותר של תקציבי הבריאות.
• שימוש יעיל יותר בכוח האדם העוסק במתן שירותי בריאות.
• הרחבת סל התרופות.
• גידול במספר מיטות האשפוז בכלל, ובמספר המיטות ביחידות לטיפול נמרץ בפרט.
• שדרוג הציוד הרפואי בפריפריה.

8. מלחמה בתאונות הדרכים
מאז 1990, נהרגו כ-500 איש מדי שנה על כבישי הארץ. מדובר ביותר מ-9,000 הרוגים ולמעלה מ 700,000 פצועים בשנים 2007-1990. הגיעה העת לשינוי מהותי בתפיסה הציבורית בכל הקשור למניעת תאונות דרכים. על הממשלה והעומד בראשה מוטלת האחראיות למאבק בתאונות דרכים. אחריות זו תתבטא ב:

• פרסום יעדים ברי מדידה רב שנתיים והכרזה כי ראש הממשלה מתחייב בפני הציבור להשיג יעדים אלו ולדווח באופן שוטף ותוך שקיפות ציבורית על הפעילות.
• הקמת גוף מרכזי בעל סמכויות שירכז את הפעילות הבין-משרדית, יאשר שימוש בתקציבים, יהיה אחראי על התקינה ויהווה סמכות מקצועית עליונה ובלתי תלויה.
• אימוץ תוכנית לאומית רב שנתית ועיגונה בחוק. בין שאר המרכיבים שצריכים להיכלל בתוכנית:
  - בניית תשתית כבישים בטוחה בהרבה הכוללת שיקולי הנדסת אנוש ופסיכולוגיה תחבורתית בתחומים כגון: תמרורים וסימונים ברורים, עיקולים בטיחותיים בכבישים מהירים, טווחי ראיה מספיקים בצמתים, שוליים רחבים לרכבים נתקעים.
  - קורסים בנהיגה מונעת שהינם חובה בכל בתי הספר התיכוניים. קורסים אלה חייבים לשקף את מעטפת הידע בכל הקשור לחומר הנלמד ולאופן העברתו האפקטיבית ביותר. הקורסים יהיו חובה גם לכל מבוגר המעוניין להוציא רישיון נהיגה וכן לעברייני תנועה סדרתיים.
  - פיקוח משטרתי ואכיפה מוגברת בכל הנוגע לדפוסי נהיגה עיקריים הגורמים לתאונות קשות – לעומת דגש על עבירות שהינן קלות לאכיפה, אך תרומתן הכוללת לתאונות הינה מזערית.
  - שימוש באמצעים המתקדמים ביותר לאכיפה והרתעה.
  - הגדרת תקנים מחייבים לשימוש במערכות טכנולוגיות להגברת הבטיחות בציי רכב מסחרי וברכב ציבורי.
  - הקמת מערך מחקר ואיסוף נתונים מקצועי על מנת להגדיר וליישם מדיניות המבוססת על נתונים תוך עידוד מחקר מקצועי ואקדמי בתחום הבטיחות בדרכים.
  - הגדרת מדיניות שיפוטית אחידה בבתי המשפט לתעבורה להקטנת השונות הרבה בין פסקי דין על עבירות זהות.

חינוך

קידום החינוך כיעד לאומי בא מתוך תפיסה כי לכל אדם זכות לחינוך. החינוך הינו התשתית הלאומית הבסיסית והחשובה ביותר וגורם מרכזי במתן שוויון הזדמנויות למיצוי מרבי של יכולות אישיות.
מערכת החינוך בישראל מתקשה להנחיל לתלמידים נורמות התנהגות ראויות, והיא מתקשה להעניק להם יכולות גבוהות בתחומים בסיסיים חיוניים. בזמן שרמת ההישגים של ילדי ישראל היא מהנמוכות בעולם המתועש, פערי החינוך בקרבה הם הגבוהים ביותר במערב. היות והבעיות חמורות מאוד, והשלכותיהן על החברה ועל המשק חריפות מאוד, לא ניתן עוד לעסוק בטיפול סימפטומאטי, ולכן הדגש צריך להיות על שינוי מבני ומערכתי. ללא שיפור ניכר ברמת החינוך הבסיסי וברמת השוויוניות בהישגים של התלמידים בלימודים הבסיסיים, תתקשה ישראל להתחרות בהצלחה במשק העולמי המתקדם והפתוח. ללא שיפור ניכר בחינוך לערכים, לא ניתן יהיה לצפות לשינויים מהותיים בנורמות ההתנהגות המכרסמות באושיות החברה והשלטון בישראל. שיפורים כאלה ב"ארגז הכלים" יכולים להתרחש רק כתוצאה משינוי מהותי בהדגשים במערכת החינוך, מהנחלת ליבת חינוך איכותית ומחייבת, מהגברה ניכרת בשקיפות הציבורית בכל הקשור להוצאות ולהישגים, מתקצוב דיפרנציאלי המופנה לחינוך ילדי השכבות החלשות וכן מהתייעלותה של מערכת החינוך.

היעדים

• שיפור ערכי והישגי תוך סגירת הפערים, כך שישראל תיכלל בשביעייה הראשונה של המדינות בעולם בכל תחום חינוכי עד סוף העשור.
• העמקת הזהות התרבותית הלאומית של מדינה יהודית-דמוקרטית.
• מיצוי היכולת האישית ומתן הזדמנות שווה לכל נער ונערה.

שינויים בהיקפים כאלה יכולים להתבצע רק ברמה הממלכתית. האחריות הכוללת להשגת המטרות היא של ממשלת ישראל. המדיניות הדרושה להשגת היעדים:

1. העצמת מעמדו, מקצועיותו וסמכותו של המורה ע"י שיפור הכשרתו, עיצוב מסלולי קידום, העלאה ניכרת בשכרו ושינוי אופן העסקתו ליום עבודה מלא בבית הספר כולל שטח עבודה משרדי אישי.
2. חינוך חובה חינם מלא ע"י המדינה, מגיל 3 עד סוף התיכון, תוך הבטחת הגעת התקציב לבית-הספר ע"פ מספר התלמידים. לסגירת פערים תקצה המדינה משאבים נוספים ע"פ החתך הסוציו-אקונומי.
3. העמדה תוך מספר שנים של כיתות בנות 25 תלמידים לכל היותר.
4. הגדרת ליבת חינוך מחייבת שתקבע ע"י "רשות לאומית לחינוך" ותיאכף על כל זרמי החינוך ע"י התניית תקצובם בקיומה המלא.
5. "היפוך הפירמידה" – מתן עדיפות לחינוך גילאי 8-2.
6. הנהגת שבוע בן 5 ימי לימוד ארוכים, כולל ארוחה חמה.
7. בתי-ספר אוטונומיים בראשות מנהל בעל סמכויות רחבות והכשרה ניהולית. מנהל בית הספר יכין את תוכניות העבודה ויתרגם אותן לחלוקה תקציבית, יהיה אחראי על ביצוע תוכנית העבודה, עמידה ביעדים ובתקציב, גיוס מורים ופיטוריהם (בכפוף להסכמי העבודה).לכל בית ספר יוקם ועד-מנהל המורכב מנציגי משרד החינוך, הרשות המקומית, הורים, מורים ותלמידים.
8. הקמת מערך בקרה רצוף, קבוע ושקוף של הישגי בתי הספר.
9. חיזוק החינוך הבלתי פורמאלי ובפרט פעילות תנועות וארגוני הנוער בתוך בתי הספר ויצירת רצף חינוכי והמשכיות לחינוך הפורמאלי.
10. מאבק באלימות במערכת החינוך.
11. ייעול וחסכון ע"י ביטול המחוזות במשרד החינוך, צמצום מספר בתי הספר והמוסדות להכשרת מורים וצמצום ניכר במערך הפיקוח.

מנהיגות וממשל

מנהיגות לא ראויה, השחתת הנורמות השלטוניות ואי-יציבות מובנית בשיטת הממשל מאפיינות את ישראל בשנים האחרונות. בנסיבות ובתמריצים הקיימים, קשה מאוד למערכת הפוליטית להתמודד עם מכלול הבעיות הקיומיות של החברה הישראלית: בין אם הן ביטחוניות באופיין ובין אם הן נוגעות לחוט העדין הקושר את המרקם החברתי-כלכלי במדינה. עיקרי הסימפטומים באים לידי ביטוי בתופעות הבאות:

• חוסר אמון של הציבור במערכת הפוליטית.
• שחיתות אישית והשחתת נורמות שלטוניות.
• התפרקות הממשל בישראל ממחויבויותיו הבסיסיות, - אי אכיפת חוקים והיעדר דוגמא אישית מצד ראשי השלטון, - הקצאת שירותים, בעיקר חברתיים, באופן לא מאוזן.
• חוסר יכולת ביצועית, הפוגע באושיות השלטון, והתוצאה: - שינויי מדיניות תכופים, - צירוף של רמה נמוכה של תכנון וקבלת החלטות, התמקדות בטווח הקצר והזנחת הטווח הארוך, - חוסר יכולת לאייש לאורך זמן תפקידי מפתח באנשים ראויים, - בזבוז משאבים ציבוריים, - היעדר תרבות של שקיפות ושל דיון ציבורי מעמיק בנושאים מהותיים.
  תוצאה מכך, נוצר נתק בין השלטון לבין חלקים נרחבים בציבור. אלו תופעות המסכנות את הדמוקרטיה ואת טובת הציבור. מטרת סדר היום החדש היא להתמקד בפתרון שורש לבעיות העיקריות של המערכת הפוליטית והממשל במקום לעסוק בטיפול בסימפטומים. לשם ביצוע סדר היום החדש, נדרשת מנהיגות אחרת. מנהיגות עם חזון ודרך, בעלת יכולת החלטה ואחריות לאומית, מנהיגות המתווה יעדים לאומיים ומובילה את הגשמתם תוך הפגנת דוגמא אישית ובניקיון כפים. חייבים גם לספק את תנאי היסוד למשילות: יציבות מערכתית והחזרת האיזון בין הזרוע המבצעת לבין הזרוע המחוקקת. כאשר המטרה היא להכניס יציבות למערכת, יש לעשות זאת בצורה ישירה ולא על ידי הכנסת טלאים למערכת הקיימת.

היעדים

• שינוי שיטת הבחירות והממשל כך שיוחזר הכוח לבוחר ותוגבר היציבות והמשילות.
• הקטנת מספר משרדי הממשלה במטרה להגביר את האפקטיביות ואת החיסכון.
• הנהגת שלטון עם אמות מידה ברורות ושקופות.
• לחימה עם "אפס סובלנות" בשחיתות ובעבירות על החוק.
• שוויון זכויות לצד שוויון חובות.

המדיניות הדרושה להשגת היעדים

1. הנהגת בחירות אזוריות-ארציות

• במצב הנוכחי חברי הכנסת אינם נבחרי העם. יש לשנות את שיטת הבחירות כך שחברי הכנסת ייבחרו על ידי העם ויהיו אחראים כלפיו.
• בשיטה המוצעת תחולק הארץ ל- 30 אזורי בחירה ובכל אזור ייבחרו עד ארבעה ח"כים. הבחירה היא עבור מפלגות. כל מפלגה תגיש רשימת מועמדים ארצית ורשימות מועמדים באזורים,מסודרות בסדר יורד. סדר המועמדים בכל אזור ייקבע בבחירות מקדימות (פריימריס) של המפלגה. פתק ההצבעה לבוחר ישא את שם המפלגה ומתחתיה שמות מועמדיה באותו אזור (עד ארבעה שמות). בתום ההצבעה יסוכמו מספר מצביעים לכל מפלגה בכל אזור וכן מספר המצביעים הכולל למפלגה זו בכל הארץ.בשיטה זו כל מפלגה תקבל ח"כים כפי כוחה בשיטה היחסית.
• השיטה פשוטה וידידותית לבוחר, הבוחר בוחר במפלגה כאשר הוא יודע את מי הוא שולח לכנסת ואם המועמד שלו לא ייבחר, הקול שניתן למפלגה לא ילך לאיבוד וייספר ברשימה הארצית. בנוסף, בחירות אישיות הן תרופה מעולה לשחיתות. 

2. חיזוק ראש הממשלה

• לעומד בראש הסיעה הגדולה תינתן "זכות ראשונים" להרכיב את הממשלה.
• ראש הממשלה ייבחר לתקופה של 4 שנים ולא יהיה ניתן לקצר את כהונתו אלא בהליך של הדחה על ידי רוב מיוחס.
• ראש הממשלה יימנה את שרי ממשלתו על פי יכולתם המקצועית לאחר שעברו הליך אישור. השרים יהיו כפופים לראש הממשלה והוא יוכל לפטרם. 

3. הקטנת מספר משרדי הממשלה

כיום יש במדינת ישראל ראש ממשלה, נשיא, ושרים לרוב. במטרה לבטל כפילויות, לפשט ולייעל את כל תהליך ביצוע המדיניות, ולחסוך בהוצאות ציבוריות,יש לצמצם את מספר המשרדים ל-12 בלבד:
- משרד הביטחון
- משרד החוץ
- משרד האוצר
- משרד הפנים והעלייה
- משרד החינוך, התרבות והספורט
- מדרש לביטחון פנים
- משרד התשתיות
- משרד הגנת הסביבה
- משרד הבריאות
- משרד העסקים והתעסוקה
- משרד הרווחה
- משרד המשפטים כאשר כל 12 השרים אינם חברי כנסת מכהנים אלא אנשים הנבחרים לתפקידם על ידי ראש הממשלה.

4. הקפדה מוגברת על אכיפת חוקי המדינה וענישה

מרתיעה רמת אי-הציות לחוק וכן נורמות מושרשות של אי-אכיפה בישראל גורמים לחוסר אמון במוסדות השלטון ולעיוותים בלתי-נסבלים ביעילות המערכת הכלכלית – שלא לדבר על חלוקת ההכנסות ועל הנשיאה בנטל הציבורי. מדינה המאפשרת זלזול נרחב ושיטתי בחוקיה פוגעת באושיותיה של חברה דמוקרטית ומסכנת את עתידה במו ידיה. דרושה:

• מלחמה ב"עבודות שחורות". העדר דיווח מתבטא בהעדר תשלום מסים, מה שמגביר את הנטל על מי שכן משלם על פי חוק. כמו כן, העדר דיווח מאפשר גם קבלת תשלומי רווחה – המגבירים עוד יותר את נטל המס – עבור מצב של עוני מדומה.
• הגברת האכיפה על תשלום שכר מינימום ומתן זכויות סוציאליות. הגיע העת להפנמה ציבורית כוללת שלא מדובר ב"הנחיות", אלא בחוקי המדינה.
• מלחמה בתרבות עסקית של אי עמידה בהתחייבויות. תרבות זו משתרעת מפרטים ועסקים הכותבים שיקים ללא כיסוי ועד לממשלת ישראל שאינה עומדת בהתחייבויותיה החוזיות בתשלום לספקים במועד, ולפעמים - בכלל.

5. מלחמה עם "אפס סובלנות" בשחיתות

השחיתות הציבורית והפרטית בישראל הגיעה למימדים של מגפה הפוגעת בכל מערכות השלטון. מדובר במוסר הולך ומתדרדר אצל נבחרי ציבור בכל הנוגע לניגודי עניינים אישיים ומשפחתיים, בדיווחי שקר ובמניפולציות מצד נבחרים אשר הופכים ליותר ויותר נועזים ובוטים במתן דין וחשבון לציבור, במסירת נתונים מוטעים ואף שקריים. הסוגיה אינה רק של "עבירה שיש עמה קלון" אלא גם של "מעשה שיש עמו קלון" כאשר מדובר, מבחינה ציבורית, במעשה שלא יעשה על ידי איש ציבור. היעדר שקיפות תקציבית מונעת מכל אזרח את הידיעה לאן באמת הולך כספו, מה שמאפשר למי שמעוניין בכך להזרים בסתר סכומי עתק לכיוונים שאינם משקפים את ההצהרות הפומביות. יש להדגיש כי עבירות צווארון לכן אינן נחלת הסקטור הציבורי בלבד. אין להקל ראש בעבירות אלה בין אם הן מבוצעות בסקטור הציבורי או בסקטור הפרטי. הפעולות העיקריות להדברת השחיתות הינן:

• לכל נבחר ציבור תינתן האפשרות להעיד, אם וכאשר נדרש לעשות זאת, או להתפטר אם ברצונו לשמור על זכות השתיקה. לא ניתן יהיה להמשיך בתפקיד נבחר אם בוחרים בזכות השתיקה.
• הסמכות להסיר את חסינותם של חברי כנסת כאשר ישנן חשדות לעבירות פליליות כנגדם, תינתן רק לוועדת שופטים – במקום לח"כים, כנהוג היום .
• נבחרי ציבור לא יוכלו לקחת חלק בדיונים או בהצבעות בהם קיימת אפשרות שהם ו/או בני משפחותיהם יכולים ליהנות מתוצאות הדיון או ההצבעה.
• ינקטו צעדים אשר יגבירו במידה ניכרת את הסיכויים לתפיסת עבריינים של "צווארון לבן" במישורים הציבוריים והפרטיים כאחד.
• יוטלו עונשים כספיים מרתיעים על עבירות עסקיות שאינן פליליות. כמו כן, יש להחמיר עם עבריינים פליליים.
• במקרים של "מעשה שיש עמו קלון" הסנקציה לצד מעשה כזה היא הפסקת הפעילות הציבורית.
• הגברת השקיפות התקציבית כצעד למזעור שימוש בלתי מוצהר בכספי הציבור.
• יזורזו ההליכים המשפטיים עד למתן גזר דין ויוחמרו העונשים לכל חלקי האוכלוסייה. דבר זה נכון במיוחד כאשר מדובר באנשי ציבור הממשיכים למלא תפקידים ציבוריים.

סיכום

האיום העיקרי על "הבית השלישי" אינו האיום החיצוני אלא הסכנה להתפוררות החוסן הלאומי. לא ניתן להילחם באפקטיביות בטרור ללא עצמה כלכלית. אין עצמה כלכלית בלי חברה חזקה. חברה חזקה תלויה במשק איתן ובביטחון אישי לתושבי ישראל.
היות וקיים קשר גורדי בין כל המרכיבים של החוסן הלאומי, לא ניתן עוד להתמקד רק בתחום המדיני-בטחוני.
דרושה תפנית. על ישראל להניף שני דגלים – סדר יום מדיני-ביטחוני וסדר יום חברתי-כלכלי – באותה עת ובאותה עדיפות קדימות. עיקרי סדר היום המדיני-בטחוני מבוססים על יוזמה ישראלית בהגנה על אזרחיה ובעיצוב גבולותיה. עיקרי סדר היום החברתי-כלכלי כוללים מדיניות מערכתית לשיפור מצב התעסוקה, חינוך כתשתית בסיסית ויעד לאומי, טיפול מקיף בשסעים החברתיים ו"אפס סובלנות" לשחיתות.

ביצוע סדר היום החדש מחייב שינוי בשיטת הממשל כדי לאפשר משילות, אכיפת חוקים, ביצוע תוכניות והחזרת אמון הציבור במערכת הפוליטית. בנוסף לכך דרושה מנהיגות הראויה למסע היסטורי זה. מנהיגות עם חזון ודרך, יכולת מקצועית להתוות ולהגשים יעדים לאומיים, יושרה ודוגמא אישית. תחושות היעוד והשותפות לדרך שומרות אותנו כאן והן מקור הכוח ממנו יכולה מנהיגות אמיתית לדלות מהעם את ההסכמות הנדרשות ואת המאמץ המשותף הנדרשים להבראה כללית של החברה והמשק. אחים אנו בסירה הקטנה שנקראת ישראל, אך גורלנו המשותף יהיה המפל, אם לא נתעשת בעוד מועד ונתחיל לחתור ביחד אל חוף המבטחים שעודנו נמצא בהישג יד.
זה יעודה של תנועת "תפנית" וזו מחויבותה.